דלקת בגיד אכילס

מאת: אבירם גבאי, בוגר קורס הנעלה רפואית ומדרסים אורתופדיים בהתאמה אישית. בעל 15 שנות נסיון בתחום המדרסים, אורתופדיה וביומכניקה. יצירת קשר עם אבירם

בכתבה לפניכם תלמדו על איך לזהות וכיצד לטפל בדלקת בגיד אכילס.

אנטומיה:

גיד אכילס הוא הגיד העבה והחזק ביותר בגוף. אורכו של הגיד בערך 5.9 ס"מ והוא משתרע מעצם העקב עד לשרירי הסובך: הגסטרוקנמיאוס GASTROCANEMIUS והסולאוסSOLEUS .

שרירי הסובך מכופפים את הרגל ומאפשרים פעילות כמו: הליכה, קפיצה, ריצה ולכן גיד אכילס נושא עומסים עצומים בכל פעולה שמבצעים.

הדלקת בגיד מתחילה כתגובה לעומס יתר על הסיבים, היא מחלישה את הגיד ובמקרה של מתיחת יתר בביצוע פעולת דורסיפלקשן DORSIFLEXION או PLANTARFLEXION נוצר קרע חלקי או מלא.

סיבות:

התיאוריות הנפוצות ביותר לגורמים לדלקת בגיד אכילס מבוססות על מאפיינים פיסיולוגיים, מכאניים, וחיצוניים (כלומר סוגי נעליים).

פציעה בגיד אכילס עשוי להיגרם על ידי:

• שחיקה.
• הגברת רמת פעילות גופנית באופן חד מדי(מרחק, מהירות, טופוגרפיה).
• אי ביצוע תרגילי מתיחה לפני פעילות.
• הנעלה לקויה- נעליים עם שחיקה בעקב ואי מנח נכון של הקרסול או נעלי עקב שמרימות את עצם העקב ומונעות מהגיד פעילות נורמלית של מתיחה וכיווץ ולבסוף הגיד נחלש ומתקצר.
• מבנה כפות רגליים לקוי-פציעה בגיד אכילס יכולה לנבוע מכפות רגליים שטוחות או חלולות יתר על המידה. לדוגמא: במקרה של פלטפוס יש פרונציית יתר של מפרק הסבטאלרי SUBTALAR OVERPRONATION . במצב זה, בכל צעד, הקשת של כף הרגל קורסת ומותחת את השרירים, הרצועות והגידים. לעומתם בעלי כפות רגליים קשתיות יתר על המידה מאופיינים בנוקשות של השרירים, הרצועות והגידים.
• נקע
• הפעלה מואצת של הגיד לאחר תקופה ממושכת של חוסר פעילות.
• השתתפות יתרה בספורט אינטנסיבי.
• שינוי קיצוני בפעילות ספורטיבית.
• השתתפות בפעילות חדשה.
• אנטיביוטיקה וסטרואידים- Fluoroquinolone אנטיביוטיקה, כגון ציפרופלוקסצין, וזריקות סטרואידים ישירות לגיד מחלישות.
• פציעות בעבר של הגיד.
• חוסר אספקת דם לגיד יוביל להידרדרות של סיבי הקולגן ולדלקת.

תסמינים:

סימפטומים של פגיעה בגיד אכילס הם:

המטופל הכרוני:

• כאב רק בזמן פעילות.
• כאב בזמן ולאחר פעילות ללא הגבלה פונקציונאלית משמעותית.
• כאב בזמן ולאחר פעילות עם הגבלה פונקציונאלית משמעותית
• כאב קבוע עם הגבלה פונקציונאלית משמעותית.
• כאב בעת עלייה במדרון.
• כאב לאורך החלק האחורי של כף הרגל שלך ומעל העקב, במיוחד בעת מתיחת הקרסול או בעמידה על קצות האצבעות. הכאב עשוי להיות מתון ולהחמיר בהדרגה.
• נוקשות בעיקר בבוקר.
• אודם.
• לפעמים ניתן לשמוע רעש של חריקה בעת הזזת הגיד.

המטופל האקוטי:

• נפיחות באחז של הגיד.
• הרגשת "שריפה" באזור הגיד.
• כאב דואך במנוחה.
• רגישות למישוש.
• קושי בכיפוף הרגל או הבהונות.

אבחון:

כדי לאבחן פגיעה בגיד אכילס, יש לבצע בדיקה גופנית יסודית תוך התחשבות בהיסטוריה הקלינית. ראשית יש לאבחן בין TENDINITIS-דלקת לבין TENDINOPATHY-טראומה,מיקרו קרעים על מנת לטפל בצורה הנכונה. במקרה והפציעה אינה מלווה בדלקת אז הכיוון הוא פתולוגי.

אבחנה נעשית על ידי :

• היסטוריה הקלינית
• הרגשה של המטופל של "דקירה", "ירייה" בחלק האחורי של העקב.
• כאב חד של המטופל מעל העקב(בד"כ הקרע 3.5 ס"מ מהחיבור של הגיד לעקב).
• מבחן תומפסון הידוע גם כמבחן סימומנדס -סחיטה של שרירי הסובך-הגסטרוקנמיאוס בצד הפגוע בזמן שכיבה, עם הפנים כלפי מטה, כשהרגליים תלויות. התוצאה היא רפיון של השרירים, הגידים והרצועות. המטופל ירגיש שהרגל מתחממת.
• אבחון ביו מכאני של כפות הרגליים.
• עמידה על קצות האצבעות מעידה על בעיה בגיד אכילס.
• מבחן אובריאן- הצבת מחט סטרילית דרך העור ולתוך הגיד. אם רכזת המחט נעה בכיוון ההפוך של הגיד ואותו כיוון כמו הבהונות כאשר כף הרגל נעה מעלה ומטה מעיד על שלמות הגיד באופן חלקי.
• הדמיה-בדיקת הדמיה כמו אולטרא סאונד או MRI מאשרות את האבחנה:

1. בדיקת אולטרה סאונד של השרירים והשלד ישמש כדי לקבוע את עובי הגיד, אופיו ונוכחות של דלקת. בדיקה זו מועילה מאוד באיתור התנועה של הגיד, פציעה או דלקות. מקילה מאוד על זיהוי נזקים מבניים לרקמות רכות. שיטת הדמיה זו היא זולה, אינה כרוכה בקרינה, ובידיו שלאיש מקצוע מיומן, אמינה מאוד.
2. הדמיה בתהודה מגנטית (MRI) משמשת כדי להבחין בקרעים חלקיים מניוון של גיד אכילס. טכנולוגיה זו מספקת תמונת מצב של הרקמה הרכה באיכות גבוהה מאד ולכן קל לטכנאים לזהות דלקות ופציעות אחרות.

3. רדיוגרפיה-רנטגן

אמצעי נוסף שיכול לשמש בזיהוי באופן עקיף דלקת בגיד אכילס. רדיוגרפיה משתמשת בצילומי רנטגן כדי לנתח את נקודת פגיעה אך לא יעילה בזיהוי פציעות ברקמות רכות. יש לרדיוגרפיה תפקיד קטן בהערכת הפגיעה בגיד אכילס והוא שימושי יותר לשלילת פגיעות אחרות כגון שברים.

טיפול:

טיפול שמרני:

לגיד אכילס אין אספקת דם או פעילות תאים טובה  ולכן תהליך הריפוי איטי. הגיד מקבל חומרים מזינים ממעטפת הגיד  PARATENDON. בעת פציעה של הגיד, תאים ממבנים סמוכים נודדים לתוך הגיד ומסייעים בתיקון. חלק מתאים אלה מגיעים מכלי דם שחודרים לגיד בכדי לספק זרימת דם ישירה ולהאיץ את הריפוי. יחד עם כלי הדם מגיעים סיבי עצב, סיבי עצב אלה הם הגורם לכאב.

לפני תחילת הטיפול אנו נבדיל בין המטופל האקוטי לכרוני.

זכרו R I C E

מנוחה-REST קרח-ICE לחץ COMPRESION הגבהה-ELETION

שיפור טווח תנועה, כוח פונקציונאלי, קירור ותמיכה ע"י מדרס.

• מדרס בהתאמה אישית-מדרס עם הגבהה בעקב משחרר מתיחה מהגיד, ושומר על כף הרגל במנוחה. נוסף המדרס מסייע בתיקונים ביומכאניים שהובילו/סייעו לתהליך ומאזן את כפות הרגליים.
• הנעלה-SHOE MODIFICATION לאיזון כף הרגל.
• קיבוע-CONTROL IMMOBILIZATION.
• מנוחה- יש להימנע ממיקום משקל על הרגל שלך בצורה הטובה ביותר שניתן. ייתכן צורך בקביים.
• קרח או ג'ל קפוא. יפחית את הכאב והנפיחות. קרר את הפציעה למשך 20 עד 30 דקות, כל 3-4 שעות ל2-3 ימים, או עד שהכאב נעלם.
• דחיסה-תחבושת אלסטית סביב כף הרגל והקרסול תשמור על הנפיחות. תחבושת אלסטית עם דחיסה קלה בעת השינה תפחית מהנוקשות בבוקר.
• הרמת הרגל- תמיכת הרגל על כרית בישיבה או בשכיבה.
• משככי כאבים אנטי דלקתיים- תרופות סטרואידיות אנטי דלקתיות (NSAIDs), כמו אדוויל, Aleve, או מוטרין, יעזרו בהפחתת הכאב והנפיחות. בייעוץ עם רופא בלבד.
• זריקת מלח-מסיר הדבקויות ופותח 2ML SALINE INJECTION
• זריקות סטרואידים- יש לעשות זאת לאחר הפעל שיקול דעת זהיר ע"י מומחה בתחום האורטופדיה. זריקה מגבירה את הסיכון לקרע בגיד.

• הגבהה בעקב-תשחרר לחץ מהגיד.
• תרגילי מתיחה וחיזוק כפי שהומלץ על ידי רופא או פיזיוטרפיסט.
• טיפול אולטרסאונד
• טכניקות טיפול ידניות
• תכנית שיקום,
• גבס-במקרים נדירים.

בשיקום הגיד מבצעים מתיחות קלות ומגבירים את העוצמה לפי תוכנית ובהתחשב בכאב. המתח הליניארי בגיד חשוב מאד משום שהוא מגרה את תיקון רקמת חיבור. גם מתיחות לחיזוק פונקציונלי משפרות את הריפוי בגיד ויובילו לחזרה מהירה יותר לפעילות. מתיחות אלו צריכות להיות אינטנסיביות יותר עם הזמן והתרגול צריך להיות בעת נשיאת משקל,  מסייע בחיזוק סיבי הקולגן בקרסול.

מניעה:

עם הגיל מופיעים שינויים בכפות הרגליים והידרדרות ביו-מכאנית. ניתן להאט שינויים אלו ע"י מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית וביצוע פעילות גופנית עקבית לשיפור גמישותו וכוחו של הגיד. אלו יסייעו בהתנגדות לכוחות המיושמים על הגיד ויהוו  מפתח למניעת דלקות חוזרות בגיד אכילס.

• מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית-לתיקון ביו-מכאני של כף הרגל לדוגמא: כפות רגליים שטוחות.
• חיוני לבצע מתיחות וחימום לפני תחילת אימון שהגיד יהיה מוכן לפעילות אינטנסיבית.
• תרגול של מתיחות נוסף יחזק את הגיד וימנע את המתיחה הבאה.
• נעילת נעליים עם עקב נמוך ועם בולמי זעזועים טובים יגנו על הגיד.

ניתוח:

תיקון כירורגי של גיד אכילס מקרע.

טיפול שמרני נבחר לחולים פחות פעילים, עם פציעה קלה, או במצב רפואי שמונע מהם ניתוח.

ישנה דעה כי תיקון כירורגי מוקדם של הגיד הוא מועיל. האפשרות הניתוחית מציעה סיכון קטן יותר באופן משמעותי לקרע חדש בגיד בהשוואה לטיפול השמרני.אך כמובן, ניתוח מטיל סיכונים של תמותה, זיהום, דימום, פקקת ורידים, ועוד.

ישנם שני סוגי ניתוחים:

-PERCUTANEUS ע"י חתכים קטנים.

-חתך אחד והטרייה של המקום.

או שילוב של השניים